"הבעיות והקשיים הם עצומים, ובמצב שנוצר אין צורך ללכת לאיזו חנות מפוקפקת שבסמטה אפלה, אלא די בלחיצת כפתור כדי להגיע למקומות המסוכנים, וככל שעוברים לערוצי תקשוב רחבים יותר, מה שנקרא "פס רחב", גם היכולת לצפות בסרטים גדלה ואנחנו נמצאים בבעיה גדולה, והיא בתוך הבית", אמר גודמן. כל זאת בעקבות הפרשה שפורסמה אתמול בתקשורת בדבר איש ההיי טק שפיתה ילדה בת 14.
גודמן הוסיף: "חלק עצום מילדינו גולשים שעות ארוכות ביום וגם בלי להתכוון הם מתגלגלים למקומות בעייתיים, שלא לדבר על אלה שעושים זאת בכוונה תחילה, ופעמים רבות כיוון שהם נכוו בהיחשפות למידע הקלוקל והמסוכן הם חוזרים לשם, והנזק הנפשי בכך הוא עצום". "מה שברור", הוסיף גודמן, הוא שאי אפשר להתעלם מהבעיה ולחשוב שאין בעיה או ש'זה לא אצלי בבית'. לכל הפחות עלינו להיות מודעים לסכנה או לחשוד בקיומה". זוהי נקודת המוצא של הדיון.
"הצד השני", אמר גודמן, "הוא שאם אני אנעל את האינטרנט בפני הילדים הם ילכו אל השכנים. בכלל, לנעול איננו פתרון. צריך לחנך, ונקודת המוצא של הסוגיה היא השאלה הבסיסית האם בכלל אנו מצליחים לחנך".
"אני חושב שראוי שעל האינטרנט יחולו דיני ייחוד", הציע גודמן פתרון. "זאת אומרת, כשם שבדיני יחוד אתה צריך להיות במקום שבכל שניה מישהו עשוי להיכנס, ואתה יודע שאתה לא נמצא באי מבודד, כך גם באינטרנט ראוי שנקרא להחלת דיני ייחוד". גודמן הדגיש שבמיוחד בצ'טים, 'חדרי השיחה', ראוי להחיל דינים אלו, מכיוון שהחשש ליפול ברשתם של מה שנקרא 'ציידי רשת', כדוגמת אותו איש היי טק, גדול מאוד דווקא ב'חדרים' הללו.
"לסיכום", אמר גודמן, "אנחנו מוכרחים לדעת שאורבות לנו סכנות עצומות. אנו מוכרחים לדעת שצ'טים זה מקום עוד יותר מסוכן מהמקומות הגלויים. ההתמודדות העיקרית היא בוודאי חינוכית, ועל גבי זה צריך לראות האם לנעול, האם לשים את המחשב במקום מרכזי בבית, האם לקבוע כללים שגולשים רק בשעות שבהן אנשים ערים, אבל קודם כל צריך להחליט שאם מכניסים הביתה דבר כזה אנחנו מחליטים בצורה נחושה להתמודד עם הסכנות שבכך".
כפתרון לתופעה שילדים יושבים שעות מול המחשב בחופש הגדול אמר גודמן כי מעט מן האור מגרש הרבה מן החושך, והציע שבמקום להתעסק כל הזמן במה אסור לילדים לעשות ההורים צריכים להיות שותפים, בכל גיל, במה שקראו פעם "קייטנת הורים", קבוצות הורים שמתארגנות ושבמסגרת ההתארגנות הזאת בכל יום מישהו אחר לוקח את הילדים לפעילויות שונות, כל שכבת גיל והפעילויות המתאימות לה. "אם לא נבין שהעדר תעסוקה חיובית יוצרת מפלות אז אין לנו אלא להלין על עצמנו", סיכם גודמן והעיר שגם בקיץ אין חופש מהורות, אלא להפך: "שיא תפקידנו הוא בתקופת החופש הגדול. המורים הולכים להשתלם וללמוד ואנחנו הולכים לעבוד פי אלף יותר קשה. האסימון הזה חייב לרדת לנו, שאם לא כן אנחנו נשלם שכר לימוד הרבה יותר גבוה, וחבל. אפשר להפוך את החופש להזדמנות לבנות נדבכים נוספים בחינוך, במשפחה, ובחינוך עצמנו". (א"ו)
גודמן הוסיף: "חלק עצום מילדינו גולשים שעות ארוכות ביום וגם בלי להתכוון הם מתגלגלים למקומות בעייתיים, שלא לדבר על אלה שעושים זאת בכוונה תחילה, ופעמים רבות כיוון שהם נכוו בהיחשפות למידע הקלוקל והמסוכן הם חוזרים לשם, והנזק הנפשי בכך הוא עצום". "מה שברור", הוסיף גודמן, הוא שאי אפשר להתעלם מהבעיה ולחשוב שאין בעיה או ש'זה לא אצלי בבית'. לכל הפחות עלינו להיות מודעים לסכנה או לחשוד בקיומה". זוהי נקודת המוצא של הדיון.
"הצד השני", אמר גודמן, "הוא שאם אני אנעל את האינטרנט בפני הילדים הם ילכו אל השכנים. בכלל, לנעול איננו פתרון. צריך לחנך, ונקודת המוצא של הסוגיה היא השאלה הבסיסית האם בכלל אנו מצליחים לחנך".
"אני חושב שראוי שעל האינטרנט יחולו דיני ייחוד", הציע גודמן פתרון. "זאת אומרת, כשם שבדיני יחוד אתה צריך להיות במקום שבכל שניה מישהו עשוי להיכנס, ואתה יודע שאתה לא נמצא באי מבודד, כך גם באינטרנט ראוי שנקרא להחלת דיני ייחוד". גודמן הדגיש שבמיוחד בצ'טים, 'חדרי השיחה', ראוי להחיל דינים אלו, מכיוון שהחשש ליפול ברשתם של מה שנקרא 'ציידי רשת', כדוגמת אותו איש היי טק, גדול מאוד דווקא ב'חדרים' הללו.
"לסיכום", אמר גודמן, "אנחנו מוכרחים לדעת שאורבות לנו סכנות עצומות. אנו מוכרחים לדעת שצ'טים זה מקום עוד יותר מסוכן מהמקומות הגלויים. ההתמודדות העיקרית היא בוודאי חינוכית, ועל גבי זה צריך לראות האם לנעול, האם לשים את המחשב במקום מרכזי בבית, האם לקבוע כללים שגולשים רק בשעות שבהן אנשים ערים, אבל קודם כל צריך להחליט שאם מכניסים הביתה דבר כזה אנחנו מחליטים בצורה נחושה להתמודד עם הסכנות שבכך".
כפתרון לתופעה שילדים יושבים שעות מול המחשב בחופש הגדול אמר גודמן כי מעט מן האור מגרש הרבה מן החושך, והציע שבמקום להתעסק כל הזמן במה אסור לילדים לעשות ההורים צריכים להיות שותפים, בכל גיל, במה שקראו פעם "קייטנת הורים", קבוצות הורים שמתארגנות ושבמסגרת ההתארגנות הזאת בכל יום מישהו אחר לוקח את הילדים לפעילויות שונות, כל שכבת גיל והפעילויות המתאימות לה. "אם לא נבין שהעדר תעסוקה חיובית יוצרת מפלות אז אין לנו אלא להלין על עצמנו", סיכם גודמן והעיר שגם בקיץ אין חופש מהורות, אלא להפך: "שיא תפקידנו הוא בתקופת החופש הגדול. המורים הולכים להשתלם וללמוד ואנחנו הולכים לעבוד פי אלף יותר קשה. האסימון הזה חייב לרדת לנו, שאם לא כן אנחנו נשלם שכר לימוד הרבה יותר גבוה, וחבל. אפשר להפוך את החופש להזדמנות לבנות נדבכים נוספים בחינוך, במשפחה, ובחינוך עצמנו". (א"ו)